תכנון בית בהשראת פרנק לויד רייט

נקודת המוצא לתכנון הייתה רצונם של בני הבית להיכנס אל מקום שמרגיש כמו מעין מערה מגוננת: שקטה, אינטימית ובטוחה, המאפשרת להתנתק לרגע מהרחוב ומהעולם שבחוץ.

מתוך הרצון הזה תוכננה קומת הקרקע כמעטפת אבן מסיבית, כמעט ללא חלונות בגובה העין. במקום פתחים רגילים, שולבו בחלקה העליון של הקומה חלונות היקפיים וצרים, המכניסים אור טבעי ואוויר מבלי לחשוף את המתרחש בבית. האור חודר מלמעלה, נשטף על פני האבן ומעניק לחללים תחושת עומק ורוגע, תוך שמירה על פרטיות גבוהה.

החזית הפונה לרחוב אינה חושפת את הבית מיד. קיר האבן, הצמחייה ושביל הכניסה המדורג יוצרים מעבר הדרגתי מהמרחב הציבורי אל המרחב הפרטי. הכניסה נסתרת מעט מן העין, כך שהדרך אליה הופכת לרגע של האטה, התכנסות ותחושת מעבר אל מקום מוגן.

דווקא בקומה העליונה הבית משנה את אופיו ונפתח אל הסביבה. הקומה קלילה יותר, מחופה בסרגלי עץ ומשולבת בפתחים רחבים, מתרוממת מעל בסיס האבן ופונה אל צמרות העצים, אל האור ואל הנוף. הניגוד בין שתי הקומות יוצר חוויה ברורה: למטה העוגן, מחסה ואינטימיות, למעלה הפתיחות, שקיפות ותחושת מרחב.

בחזית האחורית האדריכלות ממשיכה אל הגינה באמצעות גגות אופקיים רחבים, מרפסות, משטחי עץ ובריכת מים. האבן הטבעית, העץ הכהה, הזכוכית והצמחייה משתלבים לכדי סביבת מגורים שלמה, שבה הגבול בין הבית לגינה נעשה רך והדרגתי.

התכנון נשען על עקרונות של אדריכלות אורגנית וביופילית, אך אינו מסתפק בחיבור חזותי לטבע. הוא משתמש באור, בצל, בחומריות ובדרגות שונות של חשיפה כדי לתמוך בתחושת הביטחון והרוגע של בני הבית. זהו בית שמאפשר להסתגר ולהתכנס כשזקוקים לכך – ולהיפתח אל האור, הנוף והחיים בחוץ ברגע הנכון.